בהקדמה ל-UCP600 (הכללים האחידים של האשראי הדוקמנטרי שהופק ע”י איגוד לשכות המסחר ה-ICC) נכתב כי המימוש של 70%, ממכתבי האשראי בעולם, היינו לא תקין והם מוגשים בחשיפה.

גם בבדיקה שעשה פרופסור רונלדף גי, מן מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מישגין עולה כי 73%, מתוך 500 מכתבי האשראי שבדק, הוגשו בצורה לא תקינה ע”י הספק.

מה המשמעות של נתון זה?

מכתב האשראי הוא חוזה בין הבנק המפיק (הבנק של הקונה) לספק. בחוזה זה מתחייב הבנק שבמידה והספק יגיש מסמכים בצורה תקינה הוא ישלם מבלי לשאול את הקונה.

מכאן שהספק יודע שהוא אינו תלוי ברצון הקונה לקבלת התשלום.

אבל, אם ב-70% מהמקרים המסמכים מוגשים בצורה לא תקינה המשמעות היא שהספק חושב שהוא אינו תלוי בקונה. ב-70% מהמקרים קבלת הכסף תלויה בקונה למרות שיש מכתב אשראי.

אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם יש לי רשת ביטחון אבל בזמן אמת מסתבר שיש בה חור אז האם אני צריך אותה? ואם כן אז מדוע? ומדוע הרשת ביטחון הזו לא עושה את עבודתה ברוב המקרים?

אבל גם ההשפעה של מידע זה הינה גם על הקונה.

על-פי הבדיקה של פרופסור מן ב-85% מהמקרים בהם היתה הגשת מסמכים לא תקינה ) הגשה בחשיפה) היתה, אחת הסיבות לכך, שהוגשו מסמכים לא תקינים. ב-22% מהמקרים היתה גם מעורבות של חוסר במסמכים. ב-18% מהמקרים הסחורה נשלחה מעבר לתאריך האחרון למשלוח, ב-14% מהמקרים הם גם הוגשו לבנק באיחור וב-11% מהמקרים הם הוצגו לאחר פקיעת תוקף מכתב האשראי.

כלומר, הקונה בונה על כך שיקבל מסמכים מסוים הנדרשים לצורך קבלת פטור מתשלום מכס, או מסמכים שנדרשים לאישור היבוא או לאישור המוצר לצורך הכנסתו לקו היצור וכן הלאה.
אבל בהרבה מצבים המסמכים מגיעים לא תקינים או לא מתקבלים כלל.

המשמעות היא שהסחורה יכולה להתעכב בנמל והקונה יידרש לשלם דמי אחסון. או לשלם מכס, או לעצור קו יצור עד לקבלת האישורים הנדרשים….

עיכוב של שבוע בקבלת המסמכים משמעותו יכולה להיות שאין חומרי גלם בקו היצור. או שהקישוטים שהבאנו לסוכות או התחפושות שהבאנו לפורים לא יספיקו להגיע לחנויות והכל ילך להפסד.

חשוב מאוד שאנשי הרכש, השיווק והמכירות יכירו את היתרונות, החסרונות והסיכונים המצויים בכל אחת משיטות התשלום הנהוגות בסחר בינלאומי.  היכרות טובה עם שיטות אלו, מקטינה את הסיכון להוצאות בלתי צפויות בעסקה.